מיפוי הכרומוזומים נעשה לפי תדירות הרקומבינציה בין הגנים (מדד זה גם מודד את התאחיזה בין הגנים).
בכל
תא בגוף יש לכל גן שני עותקים:
עותק
אחד על הכרומוזום שהוא קיבל מהאב
ועותק
שני על הכרומוזום שהוא קיבל מהאם
רק
בתאי המין (ביצית וזרע) יש עותק אחד של הגן והוא זה שעובר לצאצא.
הגן
נמצא על כרומוזום ובכרומוזום יש גנים נוספים.
בדר"כ
קטעים שלמים של הכרומוזומים נשארים מחוברים כך שהגנים שעליו עוברים ביחד לצאצא.
אך
לפעמים יכולה להתרחש רקומבינציה במהלך המיוזה בתאים שהופכים להיות תאי מין:
שני
כרומוזומים מאותו זוג מחליפים ביניהם קטע מקביל וכך הצאצא מקבל כרומוזום עם צירוף
גנים חדש.
ככל
ששני גנים בכרומוזום רחוקים זה מזה, כך גדל הסיכוי לרקומבינציה. ועל בסיס תדירות
הרקומבינציה ניתן לגלות את סדר הגנים על גבי הכרומוזום.
כאשר
שני גנים סמוכים זה לזה, הם נמצאים בתאחיזה. על סמך זה ניתן לבנות תבנית של
דנ"א ולזהות את התורשה של הפרעה מסויימת במשפחה.
*
גנים בתאחיזה לכרומוזם X קלים יותר לזיהוי משום שההפרעות שהם גורמים
מופיעות בעיקר אצל זכרים.